דיני חציצה לסובלת מהפרעה כפייתית

שאלה

למדתי בהדרכת כלות שקשרים בשער נחשבים כחוצצים ופוסלים את הטבילה במקווה.

לצערי אני סובלת מעט מהפרעה כפייתית, ובכל פעם שאני הולכת לטבול אני דואגת ולחוצה שמא לא סרקתי את השער כראוי, ונשארו בו קשרים חוצצים בשיער, והטבילה פסולה. דבר זה גורם לי להאריך מאוד, אני מסתרקת כחצי שעה, וזה מכניס אותי למתח ולחץ רב לקראת הטבילה ולאחריה, כיצד עליי לנהוג?

 

תשובה

אני מבינה את המתח שאת נתונה בו. הדבר החשוב ביותר בחפיפה וטבילה הוא שתעשה בנחת ושתגיעי הביתה שלווה ורגועה. לכן, מספיק שתסתרקי בדרך בה את נוהגת להסתרק אחרי מקלחת רגילה. אין צורך להסתרק יותר זמן מהרגיל.

אם את עושה את ההכנות לטבילה בביתך, את צריכה להסתרק שוב כשאת מגיעה למקווה.

הרחבה הלכתית-

מקור:

היסוד בהלכות חציצה בטבילה מופיע בדברי רבי יצחק בסוגיה במסכת נידה (סז[G1] :):

אמר ר' יצחק, דבר תורה: רובו המקפיד עליו – חוצץ, רובו ואינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד – משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד – משום רובו המקפיד.

ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד! היא גופה גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

וכן מקובל להלכה, והובא ברמב"ם:

דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו, אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואף על פי שחופה את רובו, וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו,

מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אף על פי שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו, וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו,

נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה, ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה, אא"כ היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו. (רמב"ם הלכות מקוואות, פרק א' הלכה יב')

 

כלומר להלכה, מדאורייתא רק חציצה המכסה את רוב גוף האדם והוא מקפיד עליה נחשבת כחציצה. אך מדרבנן תקנו כי אף חציצה המכסה את רוב גוף האדם שאינו מקפיד בה, או לחלופין, חציצה שהאדם מקפיד עליה אע"פ שאינה מכסה את רוב גופו, תחשב כחציצה. חציצה שאינה מכסה את רוב הגוף ואין האדם מקפיד בה אינה חציצה וכשרה.

 

 

רוב השיער:

ביחס לשאלת רוב בשיער נחלקו הראשונים.

כתב הרמב"ם:

שתי שערות או יותר שהיו קשורין כאחת קשר אחד, אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן, ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהיה מקפיד עליה, אבל אם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שתהיה רוב שערו קשור נימא נימא בפני עצמו, כזה הורו הגאונים,

ויראה לי ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השיער אלא אף על פי שכל שיער ראשו קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא"כ נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שביארנו… (רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב' הלכה טו')

כלומר לדעת הגאונים, השיער נדון בפני עצמו, ואם רוב השיער מלא קשרים, נחשב כרובו וחוצץ, אפילו אינו מקפיד עליו. אולם לדעת הרמב"ם, השיער נידון כחלק משאר הגוף, ואף אם רוב השער מלא קשרים, אינו חוצץ, עד שתהא חציצה על רוב הגוף, כולל השיער.

השולחן ערוך פסק להחמיר כדעת הגאונים:

"שתי שערות או יותר שהיו קשורים ביחד קשר אחד, אינם חוצצין. ושערה אחת שנקשרה, חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה, אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו." (שולחן ערוך יורה דעה, סימן קצח, סעיף ה').

אמנם פשוט וברור שאישה שחפפה והסתרקה לפני הטבילה, ודאי אין לחוש שרוב שערה מלא קשרים.

 

אופן ההקפדה- הקפדה אישית או הקפדה חברתית:

בביאור שיעור ההקפדה הביא הב"י כי נחלקו ראשונים, האם הדבר תלוי בדעת האדם הפרטי או בדרך העולם.

והוא ע"פ דין הגמ':

אמר רבה בר רב הונא: נימא אחת קשורה – חוצצת, שלש – אינן חוצצות, שתים – איני יודע. ור' יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא אחת. (נידה סז.)

הרמב"ם הביא גמ' זו בלשון הבאה:

שתי שערות או יתר שהיו קשורין כאחת קשר אחד אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן, ושערה אחת שנקשרה חוצצת, והוא שיהיה מקפיד עליה. (רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב' הלכה טו')

וביאר הב"י (קצח, א, ד"ה ומ"ש או אפילו אינה מקפדת):

"והדבר ידוע שאין דרך העולם להקפיד בקשירת שערה אחת, ואפ"ה כתב דאם זו מקפדת חוצץ,

וכן נראה שהוא דעת רבינו שכתב… משמע מדבריו בהדיא שמי שמקפיד עליו חוצץ ואף על פי שאין דרך בני אדם להקפיד בכך."

 

ואילו הרשב"א הביא דין זה בלשון:

"היו שערות ראשה קשורות זו בזו, אם הן קשורות אחת אל אחת ויש בהם הרבה קשורים כן עד שדרך האשה להקפיד בכך, הרי אלו חוצצין[G2] . " (תורת הבית הקצר בית ז', שער ז')

וביאר הב"י (סימן קצח, א, ד"ה ומ"ש או אפילו אינה מקפדת):

"הרי שתלה הדבר בדרך האשה להקפיד ולא תלה הדבר בקפידתה של זו."

 

כלומר ע"פ הב"י, בביאור דין הקפדה נחלקו הרשב"א והרמב"ם[G3] , לדעת הרשב"א הכל הולך אחר דרך העולם (=שיעור אובייקטיבי), ואילו הרמב"ם תלה הדבר בהקפדת האישה הפרטית(=שיעור סובייקטיבי). ע"פ זה יש לשאול גם בעניינו, באישה המקפידה במיוחד על שיער ראשה. לדעת הרשב"א, די שתנהוג כמנהג העולם, והקפדתה שלה בזה לא מעלה ולא מורידה מבחינת הדין בצורך להחמיר בחפיפה לקראת הטבילה, ואילו לדעת הרמב"ם נראה שיש לתלות הדבר בדעתה להחמיר.

נראה כי דעת השו"ע להחמיר, שהביא להלכה כלשון הרמב"ם:

"שתי שערות או יותר שהיו קשורים ביחד קשר אחד, אינם חוצצין. ושערה אחת שנקשרה, חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה, אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו." (שולחן ערוך יורה דעה, סימן קצח, סעיף ה').

וכן רוב האחרונים כתבו להחמיר בדין זה, כך בד"מ (א), בב"ח[G4]  (א), וכן הובא בט"ז (ג),

וכן כתב בש"ך (ב):

"והיכא דרוב בני אדם אין מקפידים והיא מקפדת, כ' ב"י בשם הרמב"ם וטור דחוצץ וכ"פ הב"ח וכ"כ בד"מ ולקמן בסי' זה כתבתי דברי המרדכי שכתב בהדיא דחוצץ עכ"ל…"

 

אמנם עדיין יש לעיין אף לפי שיטת הרמב"ם המחמירה, שכתב (הלכות מקואות פרק ב, הלכה טו) כפי שכבר הובא לעיל:

"שתי שערות או יתר שהיו קשורין כאחת קשר אחד אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן,

ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהיה מקפיד עליה."

וביאר הב"י שהרמב"ם מדבר במקרה שאין דרך העולם להקפיד עליו. אם כן, נמצא מלשון הרמב"ם, שכתב הטעם ששתי שערות אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן, שהדין כן אפילו מקפידה האישה על כך, שאם לא כן אין חילוק בדבריו בין תחילתן לסופן. נמצא שאף לפי שיטת הרמב"ם יש לומר שלא כל מה שאישה מקפידה ייחשב כחוצץ, ואין כוונתו לומר שהדבר תלוי בדעתה בלבד: אלא אף לשיטתו נמצא זה תלוי בגדרים אובייקטיבים.

ע"פ ביאור זה, לא נחלקו הרמב"ם והרשב"א האם גדרי הקפדה תלויים בדעת האדם הפרטי אם לאו, אלא רק עד כמה, ואף הרמב"ם יודה שהדבר מסור לגדרים אובייקטיבים, ורק במקרים גבוליים, יש לדעתו להתחשב בדעת האישה עצמה אם להקפיד אם לאו.

 

 

במקרה שלנו נראה בפשטות שאישה החופפת ומסרקת שערות ראשה כראוי לקראת הטבילה, לא אמורים להימצא קשרים בשערותיה. ובזמנינו שהרגילות לנקיות הגוף והשיער גדולה יותר מבעבר, נראה שאין לחשוש כל שחופפת ומסתרקת כפי הרגילות. ואף אם יימצאו קשרים רופפים בשערה, כשתי שערות או יותר הקשורות זו בזו, אף אם היא מקפדת מאוד על שערה, אין בזה חציצה כלל אף לדעת הרמב"ם והשו"ע.

אמנם עכ"פ כפי שביארנו, אם שערה אחת קשורה בפני עצמה ומקפדת על כך, לכאורה יש לחוש בזה לחציצה, אע"פ שאין דרך העולם להקפיד בזה. אמנם נראה שלמעשה, גם בזה אין לחוש, כפי שיתבאר.

 

הקפדה מפני חשש איסור:

אמנם בדין מה נחשב להקפדה שיש בה חציצה, נראה לומר שאין נחשב הקפדה אלא בדבר שמקפידים בו באופן כללי בחיים, מבחינה אסתטית או פרקטית. אך דבר שמקפידים עליו רק מפני שיש בו חשש איסור, אינו נחשב כלל להקפדה, וכן כתב הרב עובדיה יוסף:

"ולפענ"ד לק"מ, דרובו המקפיד מן התורה, לא הוי אלא כשמקפיד עליו מצד עצמו להסירו משום מאיסותו וכיו"ב, אבל אם ההקפדה אינה אלא משום איסור, לא חשיבא הקפדה" (ספר טהרת הבית חלק ג', דיני חציצה, הערה ב', בד"ה בספר ישועות יעקב[G5] ).

על כן, אף אם האישה חוששת מאוד לקראת הטבילה ומקפידה אפילו על שערה אחת מראשה שלא תהא חוצצת מפני חומרת הטבילה, נראה שאין להחשיב זה כלל כחציצה, שלא באה לה הקפדה זו אלא מפני שחוששת להיכשל באיסור. ולכן, כל שחופפת ומסרקת שערה לקראת הטבילה כפי שרגילה ביום יום מצד נקיות ונוחות, די בזה, ואין צורך כלל להחמיר יותר לקראת הטבילה.

 

לסיכום נביא מדברי הרמב"ן הנוגעים לעניינו:

" ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף… (הלכות נידה לרמב"ן פרק ט, הלכה כה)

ואם כן, אין להאריך לדאוג ולחשוש על דבר זה, כל שנוהגת כמקובל.

 

סיכום התשובה:

אין השערות נחשבות כחוצצות בטבילה אלא אם כן רוב השיער מלא בקשרים וכדומה, או מפני שדרכה להקפיד על השערות באותו האופן שאינן נקיות ומסודרות כראוי.

לכן, כל החופפת ומסרקת השערות לקראת הטבילה כפי שרגילים לעשות באופן יום יומי לנקיות ונוחות, די לה בכך. ואין לה לחשוש בזה כלל.

 

 

 

 

 [G1]וכן בעירובין ד:, סוכה ו.

 [G2]בתורת הבית הקצר לפנינו נמצא:

עד שאין דרך האשה בכך

והוא מתפרש באותו האופן.

 [G3]עיין עוד בטהרת הבית חלק ג' דיני חציצה בהערה ב' ד"ה כתב מרן הבית יוסף מ"ש בזה, שדעת המאירי כרשב"א ודעת האשכול כרמב"ם ע"ש.

 [G4]בב"ח (א) שם הקשה על פירוש הב"י ברשב"א ודחאו, ועיין בס"ט (ה) ליישוב פירוש הב"י והוא מפורש בתה"א.

 [G5]ע"ש שהביא ראיה לזה מדין פ"ר דלא ניחא ליה.

 

יש לי שאלה

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

הפנייה ל'נגישו"ת' יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אלינו, אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף- אנא ציינו זאת בפנייתכם. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלי האתר, ומועברות למשיבות והמשיבים השונים בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרב או רבנית מסוימים אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

התשובות יישלחו בדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן