בישול על ידי עובד זר עבור קשיש או אדם עם מוגבלות

בישול על ידי עובד זר עבור קשיש או אדם עם מוגבלות

הרב מאיר נהוראי

אוכלוסיות רבות נתמכות היום על ידי עובדים זרים שגרים יחד איתם באותו הבית.  מדובר באוכלוסיית הקשישים או חולים וכן אנשים עם מוגבלות. אחת ממשימותיו של העובד הזר הוא האחריות על המטבח הכוללת , קניות ובישולים עבור מטופליו.

השאלה היא , כיצד עובד הזר יכול לבשל עבור מטופלו שכן חכמים גזרו ואסור את בישולו? כיצד נתגבר על  גזירת חכמים – "בישולי גוי".

התשובה תתמקד במקרה השכיח ביותר שהעובד הזר הוא האחראי הבלעדי על נושא הבישול. על אף שהסוגיות אינם נותנות טעם לגזירת בשולי עכו"ם הראשונים העלו שתי סברות לטעם האיסור: האחת היא שיטת רש"י (עבודה זרה לח ע"א) ד"ה 'מדרבנן': " שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא". תוספות מצטט את דבריו של רש"י אולם מעדיף להסביר את הגזירה מטעם אחר וכך הוא כותב (ד"ה "אלא ) "  ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות".

באופן כללי ישנם שני היתרים מובהקים ביחס לסוגיה זו: א. דברים הנאכלים כמות שהם, ואין צורך בבישול, שיכשיר אותם לאכילה.  ב. השתתפות של ישראל בבישול.  

אנו נתמקד בעיקר ביחס להיתר השני.

א.השתתפות ישראל

כאשר ישראל השתתף בבישול באופנים מסוימים, כגון שהניח את התבשיל על האש או בתוך התנור, או שהגוי הניח וישראל ערבב את התבשיל לפני שהגיע התבשיל לשליש בישולו. המאכל מותר לכתחילה.  וכך פוסק השולחן ערוך (קיג, ו) : "כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחלה בין בסוף, מותר….". למנהג אשכנז מותר אף רק אם הדליק את האש. בשעת הדחק גם הנוהגים כמנהג עדות המזרח יכולים לסמוך על הרמ"א.

כלומר, אם המטופל יכול להדליק את האש או להשתתף בבישול האוכל מותר לכתחילה ללא כל פקפוק.  אולם, פעמים שאין כל אפשרות לעזרה. כאשר מדובר בקשישים שהם חלשים מאד או שהם בדמנסיה אין לצפות שיעזרו. או,  אנשים עם מוגבלות חריפה שאין בכוחם לעזור אפילו בהדלקת האש. כיצד ינהגו במקרים אלו?

ב.אין בכוחו של המטופל לעזור ואפילו לא בהדלקת האש

אם מדובר במוגבלות כזו, שאינה מאפשרת כל עזרה, הרי שעלינו להתמקד בטעמי הגזרה וכך כותב הטור יורה דעה קיג:

"שלקות שבשלם עו"ג אסורין ל"ש אם בשלם עו"ג בביתו או בשלם בבית ישראל וה"ר אברהם היה מתירם אם בשלם עו"ג בביתו של ישראל, דלא שייך בהו לא משום חתנות, ולא משום שמא יאכילנו דברים טמאים ור"ת חולק עליו וכן נוהגין."

כלומר לשיטת רבנו אברהם יש להקל אם הבישול נעשה בבית ישראל אולם רבנו תם חולק עליו.

הרמ"א דן בכך ופוסק:

…ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם).

גם הרמ"א עצמו היה מוכן להקל כרבנו אברהם אבל בתנאי שאנחנו יודעים, שיש סיכוי שאחד מבני הבית יהיה מעורב בבישול או בהדלקת האש.  אולם, במקרה דידן המציאות היא שרק הגוי יכול לעשות את כל הפעולות הקשורות לבישול. ולכן פסיקת הרמ"א אינה מתייחסת למקרה שלנו. אולם מזור לנפשנו נוכל למצוא בתשובה שכתב בעל "משנה הלכות" (חלק ט סימן קנט) אודות חולה שיש לו מטפלת גויה, ובמצבו אינו יכול לעזור בבישול יש להקל. אמנם בתשובתו הוא מתיר אם יהיה נר דולק במהלך השבוע כך שיוכלו להדליק ממנו את האש. וכן,  בצירוף העובדה שהבישול נעשה בבית ישראל יהיה ניתן להקל.

אולם, הפיתרון של נר דולק שממנו הגוי ידליק את האש אינו מתאפשר בחלק גדול מהמקרים ולכן במקרים קיצונים יש לסמוך על שיטת הראב"ד שבישול בבית ישראל מותר מפני, שטעמי הגזרה לא שייכים במציאות זו. אולם לא ראינו באחרונים שפוסקים כשיטת הראב"ד גם בשעת הדחק ולכן האפשרות להקל מגיעה דווקא מהלכות שבת. רבי יצחק יעקב וויס בתשובתו מדייק מהלכות שבת, שחכמים לא גזרו את גזרת בישולי עכו"ם על חולה שאין בו סכנה. ראייתו, שהשולחן ערוך מתיר לגוי לבשל בשבת לחולה שאין בו סכנה וזו לשונו (אורח חיים שכח,יט) : "חולה שאין בו סכנה מותר בבישולי א"י". ומכאן מסיק שאין איסור בישולי עכו"ם בחולה (מנחת יצחק ג,עב) .

אמנם אפשר לדחות את הראיה ולומר שהשולחן ערוך התיר דווקא  במקרה שאין בו בישולי גוי (כגון: דברים שנאכלים כמות שהם חיים) אולם בוודאי שניתן לסמוך על כך בשעת הדחק כמו אצל קשישים או אנשים עם מוגבלויות.

ראוי לציין שיש הסבורים שבישול במיקרוגל אינו בכלל הגזירה ולכן בוודאי שיש עדיפות בכך. (הרב אשר וויס דברים סימן א) .

לסיכום:

כאשר יש עובד זר שמבשל לקשישים או אנשים בעלי מוגבלויות יש לנהוג כדלקמן:

• נכון שהמטופל יעזור במשהו ואפילו בהדלקת האש.
• אם אין הדבר אפשרי , ניתן שאחד מקרוביו ידליק נר  שידלק כל השבוע וממנו יוכל הגוי להדליק.
• אם אין אפשרות בכך ניתן לסמוך על ה'מנחת יצחק' ולהתיר גם שהגוי ידליק ישירות ויבשל ללא כל עזרה . אם אפשר רצוי שהבישול יהיה במיקרוגל.

יש לי שאלה