"חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" | בריינה יוכבד לוי ונחמה כהן

"חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" | בריינה יוכבד לוי ונחמה כהן

"וילך ויפגשהו" – הדא הוא דכתיב: 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו'; 'חסד' זה אהרן, שנאמר: 'וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך', 'ואמת' זה משה, שנאמר: 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', הוי חסד ואמת נפגשו, כמה דתימא 'וילך ויפגשהו בהר האלהים; 'צדק' זה משה שנאמר: 'צדקת ה", 'ושלום' זה אהרן שנאמר: 'בשלום ובמישור הלך אתי'… זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה.[1]

בארגונים רבים בתחום החברתי ניתן למצוא פעמים רבות דיכוטומיה בין שתי שפות: יש ארגונים שמדברים בשפה של נתינה וחסד, ולעומתם יש ארגונים המדברים בשפה של צדק ושל שוויון זכויות. מי שיבדוק היטב יגלה שפעמים רבות שניתן לחלק את מרבית הארגונים הללו לשתי קבוצות על פי השתייכות למגזר הדתי או הכללי. האם אכן שתי השפות מנוגדות זו לזו או שדווקא משלימות הן ויונקות משורשים משותפים?

ניתן לפרש מדרש בבראשית רבה כשילוב של שתי השפות:

בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול בתורה, רבי עקיבא אומר  'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן דע למי אתה מבזה, 'בדמות אלהים עשה אותו'.[2]

דברי בן עזאי מבטאים ראיה של שוויון: הסתכלות על האחר בצורה שוויונית כאדם כמוך שנברא בצלם והינו בעל יכולות ומגבלות. זהו אדם שניתן ללמוד ממנו. רבי עקיבא מכניס שפה חברתית אחרת, שפה של התחשבות שמקורה בדברי הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אל תפגע באחר כפי שלא היית רוצה שיפגעו בך. ואם נרחיב את גישתו לנושא החוברת: צור מרחב נגיש לאחר כפי שהיית רוצה שהמרחב יהיה נגיש עבורך. זוהי שפה של חברה של חסד שבהתחשבות. רבי תנחומא מאחד את שתי ההסתכלויות למקור אחד: גם הסתכלות של שוויון וגם ראיה של שלום וחסד נובעות ממקור אחד: "בדמות א-לוהים עשה אותו".

כאשר אדם בעל מוגבלות רוצה להגיע לבית כנסת, מה יעדיף – האם רמפה שבה ינוע בכוחות עצמו או שבית הכנסת ידאג למתנדבים שירימו אותו כל שבת במדרגות? אם היינו במקומו, מה היינו רוצים עבור עצמנו? איפה היינו מרגישים יותר בעלי צלם א-לוהים? אם היינו כבדי שמיעה, כפי שקורה לרבים מאתנו עם השנים, האם נרצה שכל שתי דקות מישהו יראה לנו בסידור היכן החזן כרגע, או שתותקן בבית הכנסת מערכת של מכון צומת שמסננת רעשים ומגבירה את קולו של החזן?

אם נחזור למדרש שבו פתחנו: לפני המפגש בין משה ואהרון שעליו מתבסס המדרש, מתקיים דו שיח בין משה לה' שבו משה מנסה להימנע מלקבל על עצמו את השליחות שה' ביקש להטיל עליו: משה מתרץ זאת בין היתר.במגבלה שלו: "ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד, י) . תשובת ה': "ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה' (שם, יא).ה' הרי שם פה לאדם והיה יכול לרפא את משה מן הגמגום הזה, אבל הוא הראה פתרון אחר: משה אהרון יעבדו כצוות שבו כל אחד יבטא את הצדדים החזקים שלו וכך ישלימו זה את זה. עזרה לזולת אינה דבר פסול, השאלה היא רק מאיזה מקום היא מגיעה –  האם ממקום של כבוד לאחר והכרה גם ביכולותיו, או ממקום שמקטין אותו ומנכיח את היותו בעל תלות.

ה' מלמד את משה שני דברים: א. גם אדם עם מגבלה בדיבור יכול להיות מנהיג; ב. גם מנהיג יכול ואף צריך להיעזר בזולתו.

המדרש ממשיך:

"וישק לו" – מהו וישק לו? זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה. דבר אחר: "וישק לו" נטל כהונה ולויה, זה נוטל כהונה ונותן לויה וזה נטל לויה ונותן כהונה. נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת ועליהן הוא אומר 'חסד ואמת נפגשו'.

שילוב יפה בין שפת הצדק ובין שפת החסד הוא מפגש של שני אנשים בגובה העיניים, ממקום של אמת שבו אדם נותן לחברו ומוכן גם לקבל ממנו, מתוך הבנה שלזולתו יש מה לתת וללמד. מפגש עם יכולת לשמוח בכוחותיו של האחר ולהיעזר ביכולותיו, אבל גם להתחשב בצרכיו וקשייו. "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו… גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה" (תהילים פ"ה)

על הכותבות: ד"ר בריינה יוכבד לוי, ראש תוכנית תנ"ך במת"ן, וחברה בוועד המנהל של עמותת "מקום לכולם-קידום שילוב בקהילה"

נחמה כהן, מייסדת עמותת "מקום לכולם- קידום שילוב בקהילה"

[1] שמות רבה, ה.

[2] בראשית רבה כד, ז.

יש לי שאלה