כנס "לפתוח דלת – השתלמות לנגישות בבתי הכנסת"
שפת הנגישות.
אביחי שלי התעוור והתחרש בילדותו המוקדמת, ולא נתן לזה להפריע לו להגשים חלומות.
זה סיפור חזק מאוד וכדאי לכם להקשיב לו; אבל אנחנו רוצים לספר לכם קודם משהו שאביחי סיפר אתמול ככה בדרך אגב.
זה היה בערב "לפתוח דלת" שקיימנו לנאמני נגישות – אנשים שלוקחים על עצמם את האחריות לוודא שבית הכנסת והקהילה נגישים.
ואביחי סיפר על עצמו ועל המורכבות שמלווה אדם עם מוגבלות בחייו הדתיים.
ואז בדרך אגב, בתשובה לשאלה מהקהל, אביחי סיפר על חברת קהילה המרותקת לכסא גלגלים כששיפוץ במבנה בית הכנסת ביטל את המעלית. היא נשארה בלי דרך להגיע לתפילה, ואביחי התגייס לעזרתה ופעל עד שהמצב תוקן.
מה מיוחד כל כך בסיפור הזה?
חוסר ההבחנה בין "נזקק לנגישות" לבין "מנגיש". אביחי עצמו זקוק לנגישות בהקשרים מסוימים, וגם יוצר נגישות לאחרים. גם וגם.
זוהי שפת הנגישות; כך למדנו אתמול בערב.
הרב רפי פוירשטיין, רב קהילה ונשיא מכון פוירשטיין, ובעצמו אב לצעיר בעל מוגבלות, הסביר בכנס: שפת הנגישות הנכונה היא שפה שאינה אומרת "אנחנו מכילים". אין בה תודעה של "אנחנו" חזקים ובריאים ותקינים, שמסכימים "להכיל" את אלה שזקוקים לנגישות. במקום זאת, יש לבנות את התפיסה לפיה ה"אנחנו" הקהילתי הוא כולם, כולל מי שמתמודד עם מוגבלות.
""אתגר השילוב הוא אתגר מאוד קשה," אמר הרב רפי, "אבל אין משפחה שאיננה מתמודדת בנקודת זמן כזו או אחרת עם צורך להכיל, לשלב, לפייס לקרב… ולכן אתגר ההכלה הוא לא רק בקהילה או מול אנשים עם מוגבלויות – זהו אתגר שבשורשו נוגע לכולנו".
אהבה בקהילה, אמר הרב רפי, יכולה לאפשר ביטוי יכולות וכשרונות של חבריה וחברותיה, גם כאשר ישנה מוגבלות. תפקידם ומטרתם של נאמני הנגישות היא להיות מומחים בזיהוי יכולתו של כל אחד לתרום לקהילה, ולתת מקום לתרומה הייחודית של כל אחד.
אביחי שלי סיפר לנו גם איך, למרות המוגבלות הקשה, הגשים שלושה חלומות: הוכתר לחתן התנ"ך, התגייס לשירות מלא בחיל המודיעין, והפך לאיש מקצוע בתחום הכספים וההשקעות.
את קשייו וגם את נצחונותיו אביחי רואה מתוך פרספקטיבה של אדם דתי ומאמין; מתוך כך הוא מצא את הדרך לעלות לתורה, ולחיות חיי תפילה וקהילה משמחים.
השר לענייני דתות מתן כהנא שהצטרף גם הוא לכנס בירך על העיסוק של ארגון בית הלל בנושא נגישות בתי הכנסת, נושא שמונח גם על שולחנו והוא מייחס לו חשיבות רבה ומתכוון לקדמו.
הגברת סיגל גרסטל, ראש תחום הדרכה בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, השתתפה גם היא בכנס והבהירה בקצרה עקרונות חשובים ומעשיים של נגישות.
למדנו ממנה שהרעיון המרכזי בנגישות הוא שלכל אדם יש זכות לקבל במקום ציבורי את מה שהמקום הזה מספק, זכות ולא חסד. לדבריה הגישה בהנגשה צריכה להיות אישית ומותאמת לצרכים וליכולות של כל אדם, ולכן צריך סל גדול של התאמות שיעמדו לרשות כל קהילה. מי שיודע הכי טוב מהי ההנגשה הנכונה הוא האדם עצמו, וחשוב לא להחלט עבורו אלא איתו; אין תחליף להתנהלות רגישה עם חשיבה מראש.
בכנס אתמול הושק אתר נגישו"ת – מענה כהלכה, אתר של תשובות הלכתיות ומאמרים הלכתיים הנוגעים לתחום של התמודדות עם מוגבלויות שונות.
הרבנית בתיה קראוס, חברת בית הלל ומנהלת אתר נגישו"ת, התייחסה לקושי העיקרי בהנגשה: ההתנגשויות הערכיות. לדבריה, כמעט אין מי שלא רוצה לתת מקום לאחר בקהילה; הקושי והמורכבות עולים כאשר ישנה התלבטות בין ערכים שונים. הרצון לתת מקום ושייכות לבעלי מוגבלויות שונות עלול להתנגש עם רצונות ערכיים אחרים במגוון של סיטואציות. לכן, כדי להנגיש נכון כדאי להתייעץ עם צוות אתר נגישו"ת שמקצועיים בכך מאוד.
בתום הערב הרגשנו שרק התחלנו פה מסע. מסע מצוא את הדרכים הנכונות לכל קהילה ולכל אדם, מתוך תודעה שאומרת שלא ייתכן שבמקום בו עובדים את ה' יהיו כאלה שיישארו בחוץ.
הרב רפי סיפר בין השאר על אביו של ילד עם מוגבלות שהתנהגותו יצרה הפרעה לתפילה. לפיכך, האב לא נכנס עם הילד לתפילת נעילה, מתוך רצון למנוע הפרעה לתפילת הקהילה. אולם, רב בית הכנסת יצא אליו ונשאר לידו, באמירה שהוא אינו מתפלל במקום בו האב והבן הללו לא יכולים להתפלל.
זוהי תודעת הנגישות: נבקש שתפילותינו יתקבלו רק לאחר שנוודא שבעצמנו דאגנו שבבית הכנסת שלנו יתקבלו כל המתפללים והמתפללות.
מוזמנים לצפות ולהאזין לערב שישנה את נקודת המבט שלכם:
(כן, הכל לווה בתרגום לשפת הסימנים. למה, בעצם, אין בכל השתלמות תרגום כזה?…)